Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ktouboth
Daf 5a
משנה: בְּתוּלָה אַלְמָנָה גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הַנִּישּׁוּאִין כְּתוּבָּתָן מְנָה וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ אוֹ שֶׁנִּתְגַּייְרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵירוֹת עַל שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּתוּבָּתָן מְנָה וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
Traduction
Une veuve vierge, ou une femme répudiée, ou celle qui a déchaussé son beau-frère après le mariage réel avec le défunt, n’a droit qu’à un douaire d’un maneh en se remariant; mais l’époux n’a pas le droit d’intenter un procès au sujet de la question de virginité. Il en est de même pour la prosélyte, la captive de l’esclave, qui ont été rachetée, converties et libérées lorsqu’elles avaient plus de 3 ans et un jour: le douaire sera d’un maneh, mais la question de virginité ne peut donner lieu à un procès.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בתולה. שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן הנשואין כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה ובחזקת שלא נבעלה היא:
כתובתן מנה. אם נשאת לאחר סתם דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה:
ואין להן טענת בתולים. לא יכול להפסידה אותו מנה ולומר בחזקת בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות:
הלכה: בְּתוּלָה וְאַלְמָנָה גְּרוּשָׁה מִן הַנִּישּׁוּאִין כול'. אֵי זוֹ הִיא בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׁוּאִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁנִּכְנְסָה לַחוּפָּה וְעֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה נָשָׂא אִשָּׁה בְחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת בְּעוּלָה אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבַּת מְנָה. נָשָׂא אִשָּׁה בְחֶזְקַת שֶׁלֹּא זִינְתָה וְנִמְצֵאת שֶׁזִּינְתָה אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבַּת מְנָה.
Traduction
On nomme ''vierge du mariage'', dit R. Yohanan, la femme qui, après avoir passé sous le dais nuptial, a pour elle des témoins attestant que le mariage n’a pas été accompli. Ceci prouve, dit R. Yossé, que si quelqu’un a épousé une femme avec la présomption qu’elle est vierge et qu’elle se trouve déflorée, on ne peut pas arguer qu’il y a eu marché erroné, de façon à faire perdre à cette femme (en cas de séparation) le douaire d’un maneh (car dans cette présomption de virginité, le mariage a toujours lieu); de même (pour la même cause), il n’y pas de marché erroné, susceptible de provoquer la perte du douaire d’un maneh, si l’on épouse une femme avec la présomption qu’elle ne s’était pas prostituée, et il se trouve ensuite qu’elle s’est livrée à la prostitution.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזו היא בתולה מן הנשואין. דבחזקת שלא נבעלה היא וכתובתה מנה:
ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה. שיודעין שלא נסתרה עם בעלה ואשמעינן במתני' רבותא דאפילו הכי אינו יכול לטעון טענת בתולים ולומר מקח טעות הוא דאם אין ידוע בודאי שלא נבעלה לא איצטריך לאשמועינן דאינו יכול להפסידה מנה:
הדא אמרה כו'. דהרי עדיה מעידין ובחזקת בתולה כנסה ואפילו הכי אין יכול לטעון מקח טעות ולהפסידה מנה הראוי לה:
נשא אשה בחזקת שלא זינתה. שעדים מעידין לא זזה ידינו מידה ואפ''ה אינו יכול לטעון מקח טעות דאין אפטרופוס לעריות וזה נלמד נמי מסיפא דמתני' הגיורת כו' דע''כ דומיא דרישא איירי שיש לה עדים ובחזקת שלא זינתה כנסה ואפ''ה כתובת' מנה ואינו יכול להפסיד' דאלת''ה צריכא למימר דיש לה כתובה מנה דהרי סתם גיורת ושפחה בחזקת שזינתו הן ואדעתא דהכי כנסן:
רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל. הַבָּא עַל שִׁפְחָה מְשׁוּחְרֶרֶת מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. יָכוֹל הַבָּא עַל שִׁפְחָא אֲרָמִית יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה. אֶת שֶׁיֵּשׁ לֹו הֲוָייָה בָהּ. יָצָא שִׁפְחָה או מי שֶׁאֵין לֹו הֲוָייָה בָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לֹו בָהּ הֲוָויָה. הָא אִם יֵשׁ לֹו הֲוָייָה בָהּ יֵשׁ לָהּ קְנָס. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קְנָס יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְכִי בִקְנָס הַדָּבָר תָּלוּי. הֲרֵי בוֹגֶרֶת אֵין לָהּ קְנָס וּכְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. הֲרֵי בְתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין יֵשׁ לָהּ קְנָס וּכְתוּבָּתָהּ מְנָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁנִּתְגַּייְרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. אָמַר לֵיהּ. אִם בְּשֶׁנִּתְגַּייְרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּיִשְׂרָאֵל הֵן.
Traduction
R. Eléazar demanda: Si l’on cohabite avec une esclave affranchie, quelle est la règle au point de vue de l’amende due? (S’en rapporte-t-on à l’attestation des témoins que l’affranchissement a eu lieu, ou non)? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qu’il est dit (43)Ci-après, (3, 1): Il ne faut pas croire que celui qui cohabite avec une esclave araméenne (païenne, non affranchie) soit passible d’une amende, puisqu’il est dit (Ex 22, 15): il lui assignera un douaire, pour qu’elle soit sa femme. Or, cette règle est vraie (de l’amende due) à l’égard d’une femme qui a une existence propre, non p. ex. d’une esclave. La règle n’est pas applicable à cette dernière, parce qu’elle n’a pas d’existence propre; mais si elle en avait (ayant été affranchie, quoiqu’âgée de plus de 3 ans), l’amende serait applicable (au calomniateur). S’il en est ainsi, qu’en chaque cas où l’amende est applicable la femme a droit au douaire, celui-ci devrait être de 200 zouz et non de la moitié? -Non, répond R. Judan, la question d’amende n’est pas prépondérante, puisque l’adolescente dont l’union n’entraîne pas d’amende reçoit un douaire de 200 zouz; par contre une ''veuve de mariage'' entraîne la pénalité de l’amende, et pourtant elle n’a qu’un douaire de 100 zouz. R. Zeira dit devant R. Mena (qu’il n’y a rien à déduire de l’enseignement précité (44)Ci-dessus, 1: Il est vrai qu’au cas où la femme a son existence propre, son union irrégulière entraîne l’amende, parce qu’il s’agit de païennes converties, ou d’esclaves affranchies, lorsqu’elles avaient moins de 3 ans et un jour, elles sont semblables à toutes autres filles d’Israël (au point de vue de l’amende, et il n’est pas besoin d’autre déduction à cet effet).
Pnei Moshe non traduit
הבא על השפחה משוחררת מהו. לענין קנס ואע''ג דמתני' היא לקמן ריש פ''ג דאם נשתחררה פחותה מבת שלש יש לה קנס ויתירה על בת ג' אין לה קנס משום דאיכא למימר דהתם בסתמא מיירי והלכך ביתירה על בת ג' אין לה קנס דבחזקת שזנתה היא ובעולה הויא אבל הכא קא מיבעיא ליה לרבי לעזר בכה''ג דמתניתין דעדים מעידין שלא זנתה אם נסמוך על העדים לענין קנס:
נשמעינה. לזה מן הדא ברייתא דשנינו לקמן ריש פ''ג:
שפחה ארמית. שאינה משוחרר' יהא חייב קנס:
יצא שפחה או מי שאין לו הוייה בה. נכרית דאין לה הוייה וקידושין בהן ולא שייכה בהו אישות:
מפני שאין לה בה הוייה. טעמא דלית בה הווייה הא אם יש לו הווייה בה כגון ששיחררה אע''פ שיתירה על בת ג' הואיל ומשומרת היא יש לה קנס:
וכל שיש לה קנס יש לה כתובה. קושיא היא כלומר לטעמך דאמרת דשפחה משומרת יש לה קנס אע''פ שנשתחררה יתירה על בת ג' א''כ מעתה יהא לה כתובה מאתים דכל שיש לה קנס כו' ואמאי קתני במתני' כתובתה מנה:
א''ר יודן כו'. הא לא קשיא מידי דאין ענין הכתובה תלוי בקנס דהרי בוגרת כו' כדלעיל הלכה א':
אר''ז קומי ר' מנא. אדלעיל קמהדר דמההיא ברייתא ליכא למיפשט מידי תיפתר הא דדייקינין הא אם יש לו בה הווייה יש לה קנס בשנתגיירו או נשתחררו פחותות מבנות ג' ויום אחד דודאי בחזקת שלא נבעלו מקודם הן אבל בסתם שפחה משוחרר' לא סמכינן אפי' יש לה עדים שלא זנתה מטעמא דאמרן ואע''ג דכתובה יש לה אין הקנס תלוי בכתובה:
כישראל הן. ולא איצטריך לן למידק מידי מהאי ברייתא דפשיטא דכבנות ישראל הן לענין קנס דאונס ומפתה כדקתני במתני' דהתם:
סוּמָה וְאַייְלוֹנִית יֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִין. סוּמֲכוֹס אָמַר מִשֵּׁם רִבִּי מֵאִיר. סוּמָה אֵין לָהּ טֵעֲנַת בְּתוּלִים. וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. אֲנִי אוֹמֵר. מָצָא וְאִיבֵּד. מַה טַעֲמָא דְרַבָּנִן. יְכוֹלָה הִיא לְתוֹפְשׂוֹ. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי מֵאִיר. יָכוֹל הוּא לִדְחוֹתָן בְּרוֹק.
Traduction
A l’égard d’une aveugle, ou de celle qui est d’évidence stérile, le mari peut aussi recouvrir en justice pour contester la virginité; mais Somkos dit au nom de R. Meir que, pour l’aveugle, ce recours n’est pas admis. Il fonde son avis sur ce que la femme peut accuser le mari d’avoir trouvé la trace de virginité et de l’avoir fait disparaître (abusant de sa cécité). Les autres sages ne sont pas de cet avis; car, disent-ils, la femme aurait pu (sans voir) saisir cette trace (sanguinis, et puisqu’elle ne l’a pas fait, c’est un aveu de défectuosité). Que réplique R. Meir à ce raisonnement des sages? Selon lui, le mari peut encore faire disparaître cette trace, en la couvrant de sa salive. (45)Suit un passage traduit en (Yebamot 13, 14)
Pnei Moshe non traduit
סומה. פלוגתא דר' מאיר ורבנן נמי בבבלי דף ל''ו. ואיילונית. דוקא בשהכיר בה דאם לא הכיר בה מקח טעות היא ואין לה כלום:
אני אומר מצא. לה בתולים ואיבד בידים והיא אינה מרגשת ולפיכך אינו יכול לטעון:
יכולה היא לתופשו. להסתיר הדם אצלה ולתופשו בידיה שלא יאבד ומדלא עשתה כן יכול הוא לטעון:
מה עביד לה ר''מ. להאי טעמא וקאמר דאעפ''כ אינה יכולה להזהר ממנו שיכול לדחותן ברוק ולא יוכר דם הבתולים:
רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי אִמִּי מַקְשֵׁי. מַה בֵּינָהּ לְבֵין הַנִּבְעֶלֶת בְּאֶצְבַּע. אִילּוּ הַנִּבְעֶלֶת בְּאֶצְבַּע שֶׁמָּא אֵינָהּ פְּסוּלָה לִכְהוּנָה. אָמַר רִבִּי חַגַּי. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. בְּעָא רִבִּי חַגַּיי מֵיהַדֵּר בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא. לֹא תְהַדּוֹר בָּךְ. וְלָמָּה בְעָא רִבִּי חַגַּיי מֵיהַדֵּר בֵּיהּ. מִן הָדֵין דִּכְתִיב וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. עַד שֶׁתְּהֵא בְתוּלָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ. וְדִכְוָותָהּ. בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ. בְּתוּלָה כְדַרְכָּהּ. וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר. אֲפִילוּ בְיָדֶיהּ לֹא תָבַע בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא יָנוּחַ שֶׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גוֹרָל הַצַּדִּיקִים. מַה עֲבַד רִבִּי חַגַּיי עַד שֶׁלֹּא יַחֲזיֹר בּוֹ. פָּתַר לָהּ בְּהֶעֱרָייָה. וְלָמָּה לֵית רַב יוֹסֵף 5a פָּתַר לֵיהּ בְּהֶעֱרָייָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. דְּהִיא צְרִיכָה לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְעָא. הֶעֱרָייָה בְּזָכוֹר מָהוּ. הֶעֱרָייָה בַּבְּהֵמָה מָהוּ. כַּד שְׁמַע רִבִּי יִרְמְיָה הָדָא דְרִבִּי חַגַּיי אָמַר. לֹא עַל הָדָא הֲוָה רִבִּי אִמִּי מַקְשֶׁה.
Traduction
R. Jérémie et R. Amé demandèrent: quelle différence y a-t-il entre une telle union et la pression par le doigt (au point de vue de la virginité perdue), et ne va-t-il pas sans dire que cette dernière entraîne l’inaptitude à épouser un cohen On peut supposer le cas, répondit R. Hagaï, où la cohabitation (de l’enfant ou de l’animal) a été contre nature (nec rupta virginitate). Puis R. Hagaï voulut renoncer à cette dernière explication (de l’union contre nature). -Non, lui dit R. Aba, n’y renonce pas; et voici pourquoi R. Hagaï avait voulu y renoncer: comme au sujet du grand prêtre il est écrit (Lv 21, 23): il prendra une femme ayant sa virginité, on déduit de ce dernier terme (écrit toujours au pluriel) qu’elle devra être vierge des deux parts (régulièrement ou non). De même il est dit (Gn 24, 16): vierge et qu’aucun homme n’a connue: le terme vierge vise l’union régulière, et la 2e expression (superflue) l’union irrégulière. R. Isaac b. Eléazar ajoute: aucun homme ne l’avait jamais sollicitée (Rebecca), selon ce verset (Ps 125, 3); car la verge (le pouvoir) de l’impie ne s’est jamais posée sur le sort des justes. Or, quel compte R. Hagaï tenait-il des expressions superflues, avant de revenir à son explication première de l’union irrégulière? Il expliquait que l’autre terme vise la simple copulation (sans union achevée). Pourquoi R. Yossé n’admet-il pas cette explication de l’union partielle? -C’est que, répondit R. Mena, une telle union fait pour R. Yossé l’objet d’une question, puisqu’il est dit que R. Yossé demanda (42)J, (Qidushin 1, 1) ( 58c): est-ce qu’un tel acte à l’égard d’un homme, ou avec un animal est considéré comme union (et passible de pénalité), ou non? (de même, il y a des doutes à l’égard d’une telle union pour une vierge). Lorsque R. Jérémie eut appris la nouvelle explication de R. Hagaï, il s’écria: en un tel cas, l’objection soulevée par R. Amé (qu’une telle union provoque toujours la perte de la virginité) subsisterait (il faut donc en revenir au cas de l’union contre nature).
Pnei Moshe non traduit
מקשי. על הא דתני רבי חלפתא דאפי' לכ''ג כשירה וכי מה בינה לבין הנבעל' באצבע שמיעכה בתוליה באצבע:
שמא אינה פסולה לכהונה. גדולה הא לאו בתולה היא ולא יהא ביאת קטן או בהמה חשיבא כנבעלת באצבע:
תיפתר שבא עליה. קטן או בהמה שלא כדרכה ולפיכך אינה פוסלה לכ''ג:
בעא. רצה רבי חגיי לחזור בו ממה שפירש דשלא כדרכה מיירי מטעמא דמפרש לקמיה וא''ל רבי אבא לא תחזור בך דרבי אבא לא ס''ל להאי דרשה דלקמיה דעל שלא כדרכה קאי אלא כר''מ ס''ל דאמר בפרק הבא על יבמתו דלמעט בוגרת אתיא כדדריש בבבלי שם אליביה בתולה אפי' מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים בבתוליה דוקא כדרכה אבל שלא כדרכה אינה פסולה לכ''ג:
מן הדין. מטעם זה המקרא חזר בו דכתיב בבתוליה יקח רבתה התורה עד שתהא בתולה משני צדדים ואם ביאת קטן ובהמה פוסלה בכדרכה פוסלה נמי שלא כדרכה דלאו בתולה מיקריא:
ודכוותה. איידי דאיירי בבתולה משני צדדים מייתי לדרשה דהאי קרא כלומר דמצינו דהקפידה התורה אשלא כדרכה:
בתולה. גבי רבקה כתיב ואיש לא ידעה מיותר הוא אלא בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה אפי' שלא כדרכה:
אפי' בידיה לא תבע בה. שום אדם מעולם כלומר בדרך שחוק ובקלות ראש כדרך הנכרים לא הקלו ראש בה ע''ש שנאמר כי לא ינוח וגו':
מה עבד לה רבי חגיי. לההיא ברייתא דר' חלפתא עד שלא יחזור בו ומוקילה בשלא כדרכה והא קרא דבבתוליה קשיתיה והיאך ס''ד להכשיר בשלא כדרכה:
פתר לה בהערייה. כלומר האי שלא כדרכה דהוי מוקי לה רבי חגיי להאי ברייתא לאו בביאה ממש שלא כדרכה אלא בהעראה דהוי ס''ד לחלק בשלא כדרכה בין העראה לגמר ביאה והיינו בקטן או בהמה דס''ל לאו הערייה היא וחזר בו דמאחר דמרבינן שלא כדרכה דשוה לכדרכה הה''ד בהעראה דלא חלק בין ביאה לביאה וכמו בהעראה כדרכה פסולה לכ''ג כן נמי בשלא כדרכה. א''נ י''ל דמקשי מה עבד לה רבי חגי עד שלא יחזור בו אלאחר חזרה וכולה בלשון תמיה היא וה''פ מה עבד לה רבי חגיי בהך ברייתא דרבי חלפתא. עד שלא יחזור בו בתמיה כלומר דעל כרחו הוא שלא יחזור בו מהאי אוקמתא דאל''כ במאי מיתפרשא הא דקאמר דכשרה לכהן גדול וע''ז משני דפתר לה בהערייה דס''ל דהעראת קטן ובהמה לאו העראה היא ואינה כלום לפוסלה לכ''ג. ועיקר. והשתא שייכא שפיר הא דבתרה:
ולמה לית רבי יוסי פתר ליה בערייה גרסינן. כלומר דחזינן לרבי יוסי דמיבעיא ליה לקמן אם העראת בהמה העראה הויא ולמה לא פשט ליה מהך ברייתא דלאו העראה מיקריא לענין לפסול לכהן גדול והה''ד לענין חיוב מיתה דמאי שנא:
א''ר מנא דהיא צריכה ליה. כלומר מאי קושיא לרבי יוסי ספוקי מספקא ליה ולרבי חגיי מיפשט פשיטא ליה ורבי יוסי מוקי להאי ברייתא דר' חלפתא בשלא כדרכה וכרבי אבא ס''ל כדלעיל:
המערה בזכור מהו. דאנן גמרינן העראה מהיקישא דרבי יונה כדאמרינן ביבמות שם דהוקשו כל העריות לנדה וכתיב את מקורה הערה והנהו לא שייכא בהו מקור והילכך בעי אם העראה כביאה חשיבא בהו:
הערייה בבהמה. אם הערה את הבהמה או הבהמה הערה את האשה מהו אם חשיבה כביאה או לא משום דאין דרך ביאה בכך:
כד שמע רבי ירמיה הדא דרבי חגיי. אוקמתא זו האחרונה שפתר לה בהעראה:
אמר לא על הדא הוה רבי אמי מקשי. בתמיה כלומר דעדיין קושית רבי אמי במקומה עומדת שהרי בהעראה הוא משיר בתוליה והדרא קושיא לדוכתה מה בין זו לבין הנבעלת באצבע. הדין הוא פירושא דהך מילתא:
Ktouboth
Daf 5b
משנה: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיָחֵד עִמָּהּ. אֶחָד אַלְמָנַת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אַלְמָנַת כֹּהֲנִים כְּתוּבָּתָן מְנָה. בֵּית דִּין שֶׁלַּכֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְלֹא מִיחוּ בְיָדָם חֲכָמִים.
Traduction
En Judée, celui qui mange sans témoins chez son futur beau-père le repas de fiançailles, pendant lequel le futur est laissé seul avec sa fiancée, n’est pas admis à intenter ensuite une action judiciaire au sujet du défaut de virginité (46)Il est à présumer, en ce cas, qu'il aura abusé de sa future lorsqu'il était seul avec elle V. (Yebamot 4, 11). Toute veuve, soit fille de simple israélite, soit fille de cohen, n’a droit qu’au douaire d’un maneh en se remariant. L’assemblée des pères de famille cohanim a institué la règle que, pour leurs filles vierges, le douaire serait de 400 zouz, et les autres sages ne s’y sont pas opposés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האוכל אצל חמיו ביהודה. שהיו נוהגין שם כשעושין סעודת אירוסין בבית אבי הכלה מתייחדין הארוס עם ארוסתו כדי שיהא לבו גס בה ולפיכך כשנשאת אח''כ אינו יכול לטעון טענת בתולים וטעמא שנהגו כך מפרש בגמרא:
ואחד אלמנת כהנים. אלמנה בת כהן:
היו גובין לבתולה. בת כהן כשנשאת לישראל וכדמפרש בגמרא:
הלכה: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו כול'. בָּרִלאשׁוֹנָה גָֽזְרוּ שְׁמָד בִּיהוּדָה. שֶׁכֵּן מְסוֹרֶת לָהֶם מֵאֲבוֹתָם שֶׁיְּהוּדָה הָרַג אֶת עֵשָׂיו. דִּכְתִיב יָֽדְךָ בְּעוֹרֶף אוֹיְבֶיךָ. וְהָיוּ הוֹלְכִין וּמְשַׁעְבְּדִין בָּהֶן וְאוֹנְסִין אֶת בְּנוֹתֵיהֶן וְגָֽזְרוּ שֶׁיְּהֵא אִיסְטְרָטֵיוֹס בּוֹעֵל תְּחִילָּה. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא בַּעֲלָהּ בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁאֵימַת בַּעֲלָהּ עָלֶיהָ עוֹד הִיא נִגְרֶרֶת. מִּכָּל מָקוֹם אֵין סוֹפָהּ לְהִיבָּעֵל מֵאִיסְטְרָטֵיוֹס. אֲנוּסָה הִיא וַאֲנוּסָה מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. כֹּהֲנוֹת מָה הָיוּ עוֹשׂוֹת. מַטְמִינוֹת הָיוּ. וְיַטְמִינוּ אַף בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. קוֹל יוֹצֵא וּמַלְכוּתָא שָֽׁמְעָה וְאִילֵּין וְאִילֵּין מִתְעָֽרְבְבִין. מַה סֵימָן הָיָה לָהֶן. קוֹל מַגֵּרוֹס בָּעיר. מִשְׁתֶּה שָׁם מִשְׁתֶּה שָׁם. אוֹר הַנֵּר בִּבְרוֹר חַיִל. שָׁבוּעַ בֶּן שָׁבוּעַ בֶּן. אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הַשְּׁמָד הַמִנְהַג לא בָטַל. כַּלָּתוֹ שֶׁלְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה נִכְנְסָה מְעוּבֶּרֶת.
Traduction
Dans les temps antérieurs, une épouvantable persécution sévit en Judée (47)''Passage cité par M. le gr. R. Isid. Weil, dans Revue des études juives, t 7, p 157, à propos de l'œuvre de Karl Schmidt, Jus primoe noctis (Freiburg, 1881, 8e), p 164 Cf J, (Gitin 5, 7) ( 47b); Rabba à (Gn 26)'', car ils (ses ennemis) avaient ouï par tradition paternelle que Juda frapperait Esaü, comme il est écrit (Gn 49, 8): ta main sera sur la nuque de tes ennemis. On subjugua les Judéens, on violenta leurs filles, et l’on décréta que le stratiwth'' (stratège, chef de guerre) aurait le droit d’en user d’abord (avant le mariage). Pour parer à cet outrage et à ses suites juridiques, il fut institué que le fiancé pourrait s’unir à sa fiancée dans la maison de son beau-père; et comme celle-ci se trouve avoir été une fois sous le coup de la puissance du mari, elle s’attachera désormais à lui seul. Mais finalement doit-elle pas subir le contact de ce soldat étranger? C’est vrai; mais comme il s’agit d’un cas de force majeure accompli contre son gré, elle reste permise à son mari. Comment agissaient les fiancées des cohanim (qui devaient rester intactes)? On les cachait. Pourquoi ne pas cacher aussi toutes les autres filles d’Israël? La voix (de la délation) sortirait, et le gouvernement ayant connaissance de ces faits finirait par prendre toutes les filles, en mêlant les unes aux autres (il faut donc mieux réserver exclusivement les épouses de Cohen). Voici d’après quels signes, on reconnaissait les faits (que l’on voulait cacher à l’autorité): lorsqu’ils (48)''Les ennemis de la Judée, ou les espions dirigés contre les Juifs pieux, V. Graetz, Geschichte, t 4 (2e edit), p 465; Derenbourg, Essai, p 307'' entendaient le bruit du moulin, ils se doutaient qu’un repas de noces est préparé par-ci par-là; de même qu’en voyant briller une lumière à Beror-Haïl, on savait qu’une circoncision se célébrait à ce moment. Pourtant, lorsque la persécution eut pris fin, ledit usage fut maintenu. Ainsi, la bru de R. Oshia entra dans les liens de l’hymen, déjà enceinte de son fiancé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשונה גזרו שמד ביהודה. כלומר טעם המנהג שביהודה מפרש דמחמת הגזירה בא להם מנהג הזה כדמסיק:
שיהא איסטרטיוס. ההגמון יבעול תחילה לבתולה בשעת החופה:
עוד היא נגררת. אחר בעלה ומשמטת עצמה מלהבעל לנכרי מתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה ומקפיד על כך שבעלה עוד בבית אביה בתחילה א''נ נגדרת גרסינן שגודרת עצמה מלהפקיר לזנות:
מכל מקום וכו'. דהרי על כרחה שתיבעל אח''כ להגמון ומאי הועילו בתקנתן:
אנוסה היא. בעילת ההגמון ודאי אינה אוסרה על בעלה שהרי אנוסה היא אלא שחששו אם תיבעל להגמון תחילה שמא תהא נגררת אחריו ותיבעל לו מרצונה לפיכך התקינו שיהא הארוס בועל אותה תחילה שתהא נגרר' אחריו:
כהנות מה היו עושות. מה תקנה לאשת כהן דאף אם נבעלות באונס נאסרו:
מטמינות היו. הכהנות עצמן מהם:
ויטמינו אף בנות ישראל. כיון שהיה יכולת בידם להשמט ולהטמין את עצמן למה להן שיפקירו עצמן אף בנות ישראל:
קול יוצא כו'. אחר שכולן יטמינו עצמן ולא ימצאו להפיק יצרם ולקיים גזירתם יוודע הדבר למלכות ולבסוף יחפשו וימצאו ואלו ואלו יתערבבו הכהנות ג''כ ונאסרות לבעליהן ולפיכך מוטב שיצא הדבר בהיתר ובתוך כך ינצלו הכהנות:
מה סימן להו. לידע שיש נישואין אצל יהודים ולבא:
קול מגרוס בעיר. קול רחיים של גרוסות שטוחנין חטים לסעודה הי' סימן להן משתה שם משתה שם:
בברור חיל. שם מקום:
שבוע הבן. מילה:
אע''פ כו'. השתא מסיק לה דמזה נתפשט המנהג שמייחדין אותן ביהודה דלא בטל המנהג מהם וכן אירע מעשה בכלתו של ר' הושעיה שנכנסה לחופה מעוברת מהארוס שבא עליה עודה בבית אביה:
תַּנֵּי. טַעֲנַת בְּתוּלִים עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִיָּד. מַה נָן קַייָמִין. 5b אִם בְּשֶׁבָּעַל. מִיָּד. אִם בְּשֶׁלֹּא בָעַל אֲפִילוּ לְאַחַר מִיכָּן עַד כַּמָּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. חֲזָקָה אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד אֵין אָדָם מַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. מָהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. הֶעֱמַדְתִּי עַצְמִי שְׁלֹשִׁים יוֹם. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַוְולָד שְׁתוּקִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַיְבָמָה שֶׁאָֽמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. לֹא נִבְעַלְתִּי. כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶצְלָהּ. הָא אֶצֶל צָרָתָהּ לֹא. כְּמַהּ דְּתֵימַר תַּמָּן. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לַחוֹב לְצָרָתָהּ. אַף הָכָא לֹא הַכֹּל מִמֶּנֻּה לַחוֹב לִבְנֹה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
טענת בתולים. להפסידה כתובתה:
עד שלשים יום. יכול הוא לטעון ולומר לא בעלתי עד עכשיו:
מיד. כדמפרש ואזיל פלוגתייהו:
אם בשבעל. כלו' דידעינן שבעל:
מיד. היה לו לטעון ומ''ט דרבי מאיר דאמר עד שלשים יום:
אם בשלא בעל. דידעינן שלא נסתרה עמו:
אפי' וכו'. לעולם יהא יכול לטעון לאחר שיבעול ומ''ט דרבנן:
בסתם. שנסתרה עמו ולא ידעינן אם בעל דר''מ ס''ל כל ל' יום נאמן לומר לא בעלתי שחזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום מלבעול:
על דר''מ. לדברי ר''מ אם אדם נאמן נמי לענין זה לומר לא בעלתי עד שלשים יום כדי לפסול את בנו שילדה לו בתוך שבעה חדשים מיום הנשואין ולעשותו שתוקי דהא לא ידעינן אבוה מנו או דילמא שאני התם לענין טענת בתולים דממונא הוא ונאמן הוא להפסידה ולהחזיק הממון שבידו אבל לעשות את הולד שתוקי לא:
נשמעינה. לזה מן הדא דרבי לעזר לקמיה:
היבמ' שאמרה בתוך שלשים יום. שכנסה היבם:
לא נבעלתי. ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט:
כופין אותו שיחלוץ לה. כדמוקי לה ביבמות פי''ג כגון שהגט יוצא מתחת ידה ונפסלה עליו ולפיכך אין אומרים לו לייבם וחליצה מיהא בעיא למשרייה לעלמא:
דר''מ היא. מתני' כרבי מאיר אתייא דס''ל אדם. מעמיד את עצמו שלשים יום ולפיכך בתוך שלשים היא נאמנת:
ואמר רבי לעזר. עלה לא שנו דנאמנת אליבא דר''מ אלא אצלה דשווי' נפשה חתיכא דאיסורא:
אבל אצל צרתה אינה נאמנת. שתאסור הצרה לשוק משום דעדיין לא פקעה זיקתה אלא דלענין הצרה אמרינן חזקה דמיד הוא בעל:
כמה דתימר תמן. השתא הוא פשיט לה דכמו דאמרינן התם דאצל הצרה לא כל הימנה לחוב לה ולפוסלה לשוק ואע''ג דלר''מ איכא למימר אדם מעמיד את עצמו:
וכא. והכא נמי לענין לפסול את בנו מודה ר''מ דאינו נאמן דלא כל הימנו לחוב לבנו ולא אמר ר''מ הכא דנאמן אלא לעצמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source